מה זה "קרבון"?
"פחמן. האלמנט השישי בטבלה המחזורית. אחד מהיסודות הטבעיים החשובים. נמצא בכל מקום שיש בו חיים ביולוגיים. בצמחים, בבעלי חיים, באוקיינוסים וגם בתוך האדמה. בלי קרבון אין חיים. הצמח הוא למעשה מנוע לייצור "קרבון" באמצעות פוטוסינתזה. צמחים הם אחד האמצעים הטובים ביותר לסילוק גזי חממה מיותרים. בעזרת אור השמש הצמח קולט מהאוויר פחמן דו-חמצני והופך אותו בין השאר לאנרגיה, לסוכר. על כל מולקולת סוכר שנוצרת, מסולקות מהאטמוספירה שש מולקולות של פחמן דו-חמצני".
איך הגעת לזה?
"אני נכד של חקלאים. נולדתי בקיבוץ. כבר בתור נער עסקתי בחקלאות. כאדם בוגר ניהלתי ארגונים חקלאיים, ועסקתי בייעוץ והקמת פרויקטים. בשנים האחרונות אני מבין שחייבים לשנות גישה, להסתכל אחרת על האדמה ולעשות חקלאות שמקרבת את הטבע. חקלאות שרואה באדמה ובצמח מערכת אחת, חיה במלוא מובן המילה של חיים ביולוגיים. מערכת שנותנת תוצאה חיובית גם במובן האיכותי וגם במובן הכלכלי.
"אני שותף בפעילות עסקית שמקדמת פרויקטים בתחומים האלה בקולומביה וראיתי שיש פוטנציאל להביא את הידע שצברנו בחו"ל – גם לארץ. הרעיון בנוי על העובדה שמחזור הפחמן השתבש. בגלל הפיתוח האורבני, התעשייה והטכנולוגיה המודרנית, פליטות הפחמן לאטמוספרה גדולות מרזרבות הפחמן בקרקע ובאוקיינוסים. משאבי הטבע בכדור הארץ נשחקים. תופעות של מדבור והמסת קרחונים. על מנת לווסת את שינויי האקלים יש צורך להפחית את רמת הפליטות. נוצרה הזדמנות: לסייע בהפחתת הפליטות ע"י קיבוע פחמן ולקזז את הקיבוע עם הפליטות. המגזר החקלאי, שנמצא במשבר מתמשך, יכול להפוך את המשבר להזדמנות. למעשה אין תחום אחר בעולם בו ניתן, בעזרת ניהול נכון ומתאים, לעשות שינוי עם פוטנציאל אדיר שכזה".
מדוע קיימת קרבון הצפון?
"קרבון הצפון באה לתת לחקלאים הצעת-ערך: קחו גידול חדש. גידול שאין צורך לקצור ולשנע. שיש לו ערך כלכלי גבוה וערך סביבתי גבוה. פתאום יש לנו "סחורה" שיש לה ערך כלכלי אבל רק אם היא אצלכם במחסן!".
מה אתם בעצם עושים?
"אנחנו מייצרים חיבורים. בין חקלאים למקורות ידע (איך לנהל את הקרקע, את הפרויקט) מביאים תשומות טבעיות לגידול, ובסוף השרשרת מחברים בין חקלאים לשווקי הקרבון, באמצעות ייצור קיזוז עבור מדינות, חברות פרטיות וארגונים שמחפשים לרכוש את הקיזוזים הללו".
איך אפשר למדוד את הקיזוז?
"העיקרון פשוט כמו חשבון עובר ושב בבנק. יש תנועות ויש יתרות. התנועות הן תקבולים ותשלומים והיתרות הן צילום מצב בנקודת זמן מסוימת. כך עם הפחמן: לוקחים שטח או פרויקט. עושים "צילום מצב" במונחי פחמן. זוהי יתרת הפתיחה. הפעולות שנעשה במהלך הפרויקט נמדדות בפרמטרים שונים. אנחנו למעשה יוצרים תזרים של פחמן. מרכיב תוספתי. Additionality aspect. בתום תקופה שנקבעת מראש – עושים שוב צילום מצב. זוהי יתרת הסגירה. ההפרש בין יתרת הסגירה ליתרת הפתיחה הוא המדד לשינוי הפחמני שהשגנו".
אם זה כל כך פשוט למה זה לא כל כך נפוץ?
"האמת היא ששיטות המדידה כיום עדיין לא ממש תקניות. גורמים רבים בעולם – מדינות, חברות, ארגונים ויזמים פרטיים – מנסים לפתח שיטות מדידה אחידות וברורות, קלות ליישום ולא יקרות, שיהיו מקובלות ע"י השוק שמתהווה ונמצא למעשה בחיתוליו. אנחנו יודעים שישנם כיום למעלה מ-60 פתרונות תמחור שונים. יש בעיה של ביטוח. פרויקט של ייעור למשל יכול לעלות באש. שוק בנוי על אמון וידע שאינו רחב דיו. הקונה חייב לתת אמון במוכר ולוודא שהתעודה שקנה, אכן מייצגת נכס קיים, שערכו האמיתי הוא שווה/גבוה ממחיר התעודה".
אז מה הייחוד או היתרון שלכם?
"אחת, יש לנו ניסיון שצברנו מפרוייקטים שפיתחנו ואנחנו מנהלים בקולומביה. שתיים, יש לנו היכרות טובה עם חקלאים וארגוני חקלאים מהגולן, הירדן ועמק המעיינות במזרח, דרך עמק יזרעאל בואכה איזור גרנות וחוף הכרמל במערב. שלוש, אנחנו סטארט-אפ על כל המשתמע. הרבה מחקר ופיתוח. ניסוי וטעייה. הלוואי והיו לנו עוד הרבה מתחרים בארץ. הסיכוי היחידי להצליח בשוק הזה הוא רק באמצעות שיתופי פעולה ואשמח על כל גורם שיצטרף".
מה אתם מציעים לחקלאי שמתעניין בנושא?
"לכל מי שפונה אנחנו משיבים. מתחילים בפגישה בה דנים באפשרויות המעשיות השונות. נותנים דגש על הצד המעשי, הכלכלי והתוצאתי שניתן למדידה. מייצרים פרויקט שמכיל את כל ההיבטים: בחירת השטח ואפיונו, פיתוח שיטות פעולה ורישום, חיבור הסכמים, שיווק, הנפקה של תעודות ועוד"
